באקו, 1908
לב דוידוביץ׳ לנדאו נולד ב-22 בינואר 1908 בבאקו, למשפחה יהודית משכילה. אביו, דוד לנדאו, היה מהנדס בתעשיית הנפט הפורחת של העיר; אמו, ליובוב, הייתה רופאה. לב היה עילוי מתמטי — לימים התבדח שהוא ״אינו זוכר זמן שבו לא ידע לגזור ולאנטגרל״. בגיל שלוש־עשרה סיים תיכון, ובגיל ארבע־עשרה נכנס לאוניברסיטת באקו, ולמד בשתי פקולטות בעת ובעונה אחת.
ב-1924 עבר לאוניברסיטת לנינגרד, מרכז הפיזיקה הסובייטית, וסיים ב-1927 בגיל תשע־עשרה, כשהוא כבר מפרסם עבודות מקוריות.
אירופה — ובוהר
בין 1929 ל-1931 מלגה של רוקפלר והממשל הסובייטי שלחה את לנדאו על פני מעבדות אירופה הגדולות — גטינגן, לייפציג, קיימברידג׳ ליד דיראק, ציריך עם פאולי. אך התחנה המכרעת הייתה קופנהגן ונילס בוהר. לנדאו השתתף בסמינרים של בוהר שלוש פעמים, וכל חייו כינה את בוהר המורה היחיד שהיה לו.
בתקופה זו, בגיל עשרים ושתיים בלבד, הוא יצר את התורה הקוונטית של דיאמגנטיות האלקטרונים — הגילוי של מה שמכונה כיום רמות לנדאו.
חרקוב: המינימום התיאורטי
מ-1932 עמד לנדאו בראש התיאוריה במכון הפיזיקלי־טכני האוקראיני בחרקוב. שם החל שתיים מיצירותיו בנות־הקיימא: עם יבגני ליפשיץ, את ״קורס הפיזיקה התיאורטית״ המונומנטלי, ואת ״המינימום התיאורטי״ המאיים — סדרת מבחנים על כל הפיזיקה שתלמיד נדרש לעבור לפני שעבד עמו. בשלושים שנה רק ארבעים ושלושה הצליחו.
גם כאן, ב-1937, יצר את תורת מעברי הפאזה — לפני שהפוליטיקה השיגה אותו.
1938: שנה בלוביאנקה
באפריל 1938, כשהיה כבר במוסקבה במכון של פיוטר קפיצה, סייע לנדאו לנסח כרוז אנטי־סטליני שהשווה את הסטליניזם הסובייטי לפאשיזם הגרמני. ה-NKVD עצר אותו והחזיק אותו כמעט שנה תמימה בכלא לוביאנקה, שם כמעט נשבר גופנית.
הצילה אותו מעשה אומץ יוצא דופן. קפיצה כתב ישירות לסטלין, אחר כך למולוטוב, ערב אישית ללנדאו ואיים לפרוש מהמדע אם לא ישוחרר; נילס בוהר אף הוא כתב לקרמלין. באפריל 1939 שוחרר לנדאו לאחריותו האישית של קפיצה.
המקורות נוקבים במעצר ב-27–28 באפריל 1938 ובשחרור ב-28–29 באפריל 1939 (״כמעט שנה תמימה״). הכרוז נכתב יחד עם הפיזיקאי מויסיי קורץ.
מוסקבה והעל־נזילות
בחזרתו למכון לבעיות פיזיקליות פנה לנדאו אל העובדה המוזרה ביותר במעבדת קפיצה: מתחת ל-2.17 K הליום נוזלי זורם בצמיגות אפס. ב-1941 הוא הסביר זאת — ועבודה זו תזכה אותו, כעבור שני עשורים, בפרס נובל. שנות ה-40 וה-50 הביאו מבול תוצאות נוספות, מפיזיקת פלזמה ועד תורת על־מוליכות ופרויקט הפצצה הסובייטי.
״דאו״
לנדאו תיעב יהירות. הוא חילק פיזיקה ל״חיה״ ול״מתה״, דירג פיזיקאים בסולם לוגריתמי חצי־בדיחני, והטיף ל״נוסחת אושר״ הבנויה מעבודה, אהבה וחברוּת. אתאיסט מובהק ושנון מפורסם, הוא התעקש שאויביו האמיתיים של חיים טובים הם הקדרות והחשיבות העצמית. השקפותיו על נישואין היו לא־שגרתיות כמו הפיזיקה שלו — לאשתו קורה הציע ״ברית״ פתוחה במכוון.
כדי להיות מאושר אדם זקוק לשלושה דברים: עבודה שהוא אוהב, אדם לאהוב, וחברת אנשים. לב לנדאו
1962: הדרך לדובנה
ב-7 בינואר 1962, בדרך לדובנה, נחבטה המכונית שנשאה את לנדאו חזיתית במשאית. פציעותיו היו קטסטרופליות; הוא שכב בתרדמת שבועות והוכרז מת קלינית יותר מפעם אחת. מאמץ בין־לאומי הטיס מומחים ותרופות נדירות מכל העולם, והוא שרד — אך חייו היצירתיים כפיזיקאי תמו.
מאוחר יותר באותה שנה שברה ועדת נובל את המסורת: משלא יכול היה לנסוע לשטוקהולם, קיבל לנדאו את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1962 מידי שגריר שוודיה, בבית חולים במוסקבה. הוא חי עוד שש שנים, בלי להחלים לחלוטין, ונפטר ב-1 באפריל 1968. הוא קבור בבית הקברות נובודביצ׳י במוסקבה.